דפיברילטור הפך למושג מוכר למדי בשנים האחרונות – בזכות הנוכחות שלו במוסדות ציבור ובעוד מקומות במרחב הציבורי. בנוסף למכשירים מצילי חיים אלה, ישנו גם דפיברילטור שמיועד להשתלה מתחת לעור אצל אנשים שנמצאים בסיכון מוגבר ללקות בדום לב. בעמוד זה תוכלו למצוא מידע חיוני לגבי השתלות דפיברילטורים.
מי מועמד מתאים להשתלה של דפיברילטור?
דפיברילטור תת עורי מספק מענה אפקטיבי לאנשים אשר סובלים מטכיקרדיה חדרית – קצב לב מואץ עקב בעיה באחד החדרים של הלב. מצב זה מגדיל במידה ניכרת את הסיכון לפרפור חדרים ולהתרחשות דום לב, ובעצם מציב את האדם בסכנת חיים ממשית. עבור אנשים שסובלים מטכיקרדיה חדרית ישנם שני סוגים של טיפולים, כשהאחד מבוסס על תרופות והשני הוא השתלתו של דפיברילטור.
איפה מושתל הדפיברילטור התת עורי?
הדפיברילטור התת עורי מושתל במרבית המקרים באזור החזה, אם כי ישנם גם מקרים שבהם הנקודה המדויקת תהיה קרובה יותר לבטן. החתך שדרכו מתבצעת ההשתלה הוא ליד עצם הבריח, ובכל מקרה האלקטרודות של הדפיברילטור עוברות דרך וריד אל החדר הימני של הלב. הניתוח כולל גם בדיקות קפדניות שמוודאות חיבור נכון ללב של המכשיר.
חשוב להדגיש כי הנוכחות של הדפיברילטור מתחת לעור לא גורמת לכאבים או לאי נוחות, וכי ניתוח השתלת דפיברילטור מתבצע תחת הרדמה מקומית וטשטוש. בדרך כלל נדרש אשפוז ללילה, בעיקר לצורך השגחה.
הסוגים השונים של הדפיברילטורים המושתלים
ההבחנה העיקרית בין הדפיברילטורים היא לפי מספר האלקטרודות: ישנם מכשירי בעלי אלקטרודה אחת בלבד וישנם מכשירים עם שתי אלקטרודות. הבחנה נוספת היא בין המכשיר הרגיל, שנקרא ICD, לבין דפיברילטור מושתל תת עורי שמתאים למטופלים שאי אפשר להשתיל להם את הדפיברילטור הרגיל (מכל סיבה שהיא).
הבחירה לגבי הסוג הספציפי בכל מקרה מתבצעת לאחר בדיקות מקיפות, ובפרט על סמך מידת החומרה של הטכיקרדיה החדרית.
איך פועל דפיברילטור תת עורי?
מכשיר דפיברילטור מיועד להבטיח פעולה תקינה של הלב גם כשמתרחשת הפרעה חמורה בקצב של האיבר הקריטי. לצורך זה, נדרש קודם כל זיהוי של כל הפרעה שהיא וכמובן שהזיהוי חייב להיות מיידי. הפעולה השנייה של הדפיברילטורים המושתלים (וגם של אלה החיצוניים שנמצאים כאמור במקומות שמגיעים אליהם בני אדם רבים) היא מעין רי-סטארט לפעילות החשמלית של הלב. הרי-סטארט הנחוץ מאפשר ללב לחזור לפעום בקצב הנכון ולמלא את תפקידו.
בהתאם, הפעלת דפיברילטור מושתל מבוססת על ניטור מתמיד של קצב הלב. האלקטרודות שמחוברות לאיבר כוללות חיישנים רגישים והן אלה שמעבירות את המידע יקר הערך למחשב הזעיר שבמכשיר. חריגה מהקצב הרצוי מובילה לחישוב של מידת החומרה של ההפרעה. במקרים קלים המכשיר משגר אותות חשמליים חלשים יחסית אבל מהירים במטרה להסדיר את הקצב. במקרים חמורים נדרש שוק חשמלי מדויק שמבצע כאמור מעין רי-סטארט לפעילות החשמלית בלב.