הפרעה בקצב הלב, כלומר מצב שבו פעימות הלב אינן סדירות כך שהאיבר החשוב לא יכול למלא את תפקידו, היא תופעה מסוכנת מאוד שעלולה לגרום לדום לב ובעקבותיו לנזק מוחי חמור ואף למוות. אחד הפתרונות שפיתחה הרפואה הוא דפיברילטור – מכשיר חכם שמזהה את ההפרעה ובמידת הצורך מספק שוק חשמלי שמסדיר את קצב הלב. ישנם דפיברילטורים חיצוניים וישנם גם כאלה המיועדים להשתלה. בעמוד זה תמצאו הסברים לגבי המקרים שבהם מומלצת השתלת דפיברילטור, אופן הפעולה שלו, הסוגים השונים הקיימים והדרך שבה מבוצעת ההשתלה עצמה.
באילו מקרים כדאי להשתיל דפיברילטור בגוף?
השתלת דפיברילטור היא פתרון אפקטיבי לאנשים הסובלים מטכיקרדיה חדרית. טכיקרדיה היא מצב שבו קצב הלב מואץ (יותר מ-100 בדקה בזמן מנוחה) וטכיקרדיה חדרית היא דופק מואץ שמקורו בבעיה כלשהי באחד מחדרי הלב, וכתוצאה ממנו ישנו סיכון משמעותי לחיי האדם עקב התרחשות פרפור חדרים ודום לב.
בנוסף להשתלה של המכשיר מציל החיים, ישנו גם טיפול תרופתי. הבעיה היא שתרופות אלה עלולות לגרום לתופעות לוואי חמורות, כולל הפרעות נוספות לקצב הלב, ועל כן במצבים מסוימים מומלץ לבצע השתלת דפיברילטור. כדאי לדעת כי מכשיר זה על סוגיו השונים נכלל בסל שירותי הבריאות של מדינת ישראל.
מהו אופן הפעולה של הדפיברילטור?
הדפיברילטורים המושתלים מבצעים כאמור שתי פעולות: זיהוי מיידי ומהיר של הפרעה בקצב הלב, ובמידת הצורך מתן שוק חשמלי ש"מאפס" את הפעילות החשמלית באיבר הרגיש ובעצם מחזיר אותו לפעולה סדירה בקצב הנכון.
המכשיר מחובר ללב באמצעות אלקטרודה אחת או יותר, בהתאם לאבחון המדויק של מצב המטופל/ת. בשני קצוות האלקטרודות העשויות פלטינום, כסף או אירודיום, ישנם חיישנים ובאמצעותם ישנה תקשורת בין הלב לבין הדפיברילטור. ניטור קצב הלב מבוצע כמובן באופן קבוע, ולשם כך כולל המכשיר שגודלו כגודל קופסת גפרורים סוללה איכותית.
כשהמחשב הזעיר שנמצא בתוך המכשיר מזהה דופק מואץ הוא בוחר אחת מבין שתי פעולות אפשריות: אם הפרעת הקצב קלה ישוגרו אל הלב אותות חשמליים מהירים וחלשים עד להסדרת הקצב (במקרים אלה המטופלים כלל לא מרגישים בפעולת הדפיברילטור), ואם הסטייה מהפעילות התקינה חמורה ומסכנת חיים הדפיברילטור מייצר שוק חשמלי – בעוצמה נמוכה או גבוהה, בהתאם למידת החומרה.
ה"החלטה" של המכשיר כיצד לפעול היא על סמך תכנות מראש בהתאם להנחיות הרופא המטפל. התכנות מותאם לאבחנה הקלינית של כל מטופל או מטופלת.
לגבי אותם מחשבים זעירים שמושתלים בגופם של מי שסובלים מטכיקרדיה חדרית ישנן שתי הבחנות חשובות:
- דפיברילטור מושתל רגיל (ICD) או דפיברילטור מושתל תת-עורי – הסוג השני מיועד לחולים בסיכון גבוה שעבורם השתלת דפיברילטור רגיל אינה אפשרית מסיבה כזו או אחרת.
- מכשירים עם אלקטרודה אחת או מכשירים עם שתי אלקטרודות – גם החלטה זו שמתקבלת לקראת השתלת דפיברילטור נקבעת על סמך הצרכים הספציפיים של החולה ובהתאם לסוג ההפרעה בקצב הלב.
תהליך השתלת דפיברילטור
הניתוח שבמסגרתו מושתל המכשיר מתבצע דרך חתך ליד עצם הבריח, במרבית המקרים תחת טשטוש והרדמה מקומית. באופן טבעי, כמעט תמיד ממוקם הדפיברילטור בחזה, אם כי תיתכן השתלת דפיברילטור גם באזור הבטן. משך הניתוח בין שעה לשעתיים, והוא מותיר צלקת באורך של כ-7-8 ס"מ.
האלקטרודה או האלקטרודות מועברות לחדר הימני בלב דרך הווריד. באזור זה של הגוף אין רגישות לכאב ועל כן האלקטרודה לא גורמת לאי נוחות או תחושה קשה. לפני סגירת החתך מבוצעות בדיקות על-מנת לוודא שהדפיברילטור מחובר נכון ללב. לאחר סיום הניתוח נשארים המטופלים בבית החולים להשגחה עד לבוקר שלמחרת ההשתלה.